אחת הבעיות המרכזיות בזוגיות היא כשמתחילים לקחת את בן/בת הזוג כ"מובן מאליו". התהליך הזה, בו מתחילים לקחת את בן הזוג כמובן מאליו הוא טבעי וקורה כמעט לכל הזוגות. העבודה היא להקפיד להעריך את בן הזוג, להמשיך ולראות את יתרונותיו של בן הזוג. אחרת, חוסר ההערכה מתגנב, ועלול להגיע עד לכדי זלזול. אפשר לעצור את התהליך הזה ולטפח מודעות להערכת בן הזוג ומיומנות לבטא הערכה זו.

הגיעו אלי זוג לקליניקה, יהודית ויהודה. הם נשואים כבר 5 שנים ויש להם 2 ילדים קטנים. יהודית היא זאת ששכנעה את יהודה להגיע. יהודית מספרת בדמעות שהיא מרגישה נורא. היא מרגישה שהכל בבית נופל עליה. היא אחראית על כל מה שקשור בילדים ועל כל מה שקשור בבית, והיא מותשת ומרוקנת. היא מספרת שבעלה בכלל לא רואה אותה, שהוא בעיניינים שלו ולא מתייחס אליה. 

היא מרגישה שהוא לוקח אותה כ"מובן מאליו" ובכלל לא מעריך אותה. אומרת שהוא לא מבין כמה העבודה סביב הילדים והבית היא עבודה תובענית ומעייפת.

יהודה, מצידו, לא מבין מה היא רוצה ממנו. הוא בעצמו עובד שעות רבות בכדי לפרנס את המשפחה, חוזר בשעות מאוחרות, ובעצמו טרוד ועייף. יהודה אומר שלכל אחד מהם יש את התפקידים שלו שעושים בבית ועם הילדים, הוא עושה את מה שהוא אמור לעשות ולא מתלונן על זה כל כך הרבה ולא מבין למה היא כל היום מתלוננת.

ובאמת, למה היא מתלוננת? בהמשך השיחה התגלה שבעצם, אין ליהודית בעיה עם כל העבודה הקשה לכשלעצמה, אלא, החסך המרכזי שלה הוא לקבל הערכה מבן זוגה. להרגיש שבן הזוג רואה אותה. רואה את המאמצים שהיא משקיעה, רואה כמה שהיום-יום שלה מאתגר ומורכב.

אם יהודה היה מקדיש דקה אחת ביום רק להעריך ולהוקיר את מעשיה, היא היתה מרגישה הרבה יותר טוב. זה היה נותן לה כוח ומוטיבציה להמשיך לעשות את זה ולהרגיש מסופקת.

חשוב לזכור שכולנו בני אדם ובעלי צורך חזק בהערכה. כל בנאדם מרגיש צורך לקבל פידבק על המאמצים שלו, שמישהו יראה את המאמצים שלו ויגיד לו "כל הכבוד". במצבים בהם הבנאדם עושה מאמצים אבל לא זוכה לקבל הערכה, הוא ירגיש מתוסכל, ממורמר, "פראייר"…ואת זה אפשר לפתור על ידי מתן מילים טובות ומחמאות בצורה עקבית.

קל מאד לקחת כ"מובן מאליו" את בן הזוג, אבל חשוב מאד לעצור ולהבין ששום דבר אינו "מובן מאליו" ושכל צד בזוגיות חייב לקבל הערכה והוקרה על מעשיו, אחרת ההרגשה היא קשה מאד.

מעכשיו – יהודה ימצא את הזמן ביום לראות את אשתו ולהביע את הערכתו. יגיד לה כמה שהוא מעריך את מה שהיא עושה לבית ועם הילדים. ישאל אותה "איך עבר עלייך היום?" יגיד: "וואו, בטח את מותשת מהיום המטורף שהיה לך" וזה חייב להיות ברמה יומיומית, או לפחות לעיתים קרובות.

אבל זה לא סוף הסיפור, יש כאן עוד משהו מאד חשוב… גם ליהודית יש תפקיד חשוב! היא אכן לא זוכה לביטויי הערכה מצד בעלה, אך גם היא בעצמה לא עוצרת בכדי לתת לו מילה טובה! מרוב שעסוקה בעוול שנגרם לה, שכחה שגם בן זוגה עושה כמיטב יכולתו וישמח לקבל ממנה חיזוקים ומילים טובות.

שני בני הזוג זקוקים לפרגון ולחיזוק מבן הזוג השני. גם גברים וגם נשים. גם אם לא מודים בזה. הצורך בהערכה הוא בסיסי ומתקיים תמיד. ומעכשיו גם יהודית תקפיד להגיד מילה טובה לבן זוגה, לפחות פעם ביום או לעיתים תכופות.

אומרים שה"פוסל במומו פוסל" ואכן אנחנו שוכחים שבמקום שאנחנו מחפשים הערכה, הדבר הכי חכם שאפשר לעשות הוא לבטא הערכה כלפי אותו אדם, ובאורח פלא – "יחס גורר יחס".

אם תצליחו לפנות את הביקורת כלפי בן הזוג, ולהחליף אותה בהערכה כלפיו, תגלו כיצד ניתן לחיות בזוגיות בשלום וברוגע.