מי הזוגות המאושרים: אלה שרבים או אלה שלא רבים?

מיהם הזוגות המאושרים: הזוגות שרבים או אלה שלא רבים?

מה מעיד על זוגיות טובה? זוגות שרבים או זוגות שלא רבים? האם זוגות שלא רבים הם בהכרח זוג טוב? ולהיפך – האם הזוגות שרבים הם בהכרח כישלון?

ובהמשך - אם לריב, אז איך לריב? קבלו 4 כללי אצבע אשר יעזרו לכם לנהל דיאלוג זוגי בצורה אפקטיבית.

ריבים זה לא בהכרח דבר רע, ריבים בזוגיות הם חלק מהענין, ואפילו יש להם אפקטים חיוביים כי זה יכול להעיד על יחסים אותנטיים ולא מודחקים, שבני הזוג מרגישים חופשי לבטא את הרצונות והצרכים שלהם, ואולי גם יש בהוצאת הקיטור הזו משהו טוב. ומעבר לזה, לפעמים אחרי ההקצנה של הריב, יש פיוס ורוגע ואפילו עשויה להתקיים העמקה של הקשר וקירבה

ולגבי הזוגות שלא רבים, אם לא רבים בכלל זה נשמע כמעט חשוד...

הגיע אלי לקליניקה בחור בשם מאיר, מאיר נשוי כבר שנתיים וחצי. בשנתיים הראשונות, לדבריו, היתה לו זוגיות נהדרת. אבל בחצי שנה האחרונה הוא חש תחושה עמומה של "מחנק". הוא לא מצא טעם להעלות את הנושא מול אשתו והעדיף להחריש את זה ולהתמודד לבד כי הוא חשש שזה ייצור בעיות בזוגיות, והוא העדיף לשמור את הזוגיות על מי מנוחות ללא סערות מיותרות.

בעצם, מאיר מנסה להימנע מוויכוחים או מריבים. האם זה עושה את הזוגיות שלו לטובה יותר כפי שהוא מאמין? יש דוגמאות רבות לכך אשר מבהירות שהעדר וויכוחים וריבים, אינו מעיד על כך שהנישואין נמצאים בנתיב הנכון.

זוגות מאושרים נוהגים לדבר על עיניינים שבינו לבינה בכדי לפתור בעיות. זוגות אשר נמנעים מוויכוחים ומריבים בכדי לשמור על זוגיות רגועה כביכול, עתידים להתמודד עם אותן הבעיות ביתר עוצמה בעתיד. אם ישנו 'מתח חבוי' אשר אינו מטופל, שהרי הוא לא נעלם מעצמו, אלא יכול רק ללכת ולהתחזק.

אז מה נכון? הכל ענין של מינונים. לריב כל הזמן זה לא טוב, וגם לא לריב בכלל מעלה חשד. ויכוחים וחילוקי דעות הם חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים, בעיקר כשהיא ארוכת שנים

השאלה היא איך לריב בצורה טובה? ולזה יש כמה כללים:

  1. יש נטייה לזרוק האשמות במהלך ריב. "אתה חסר אחריות", "אתה ילדותי", "אתה חסר רגישות". צריך ללמוד לדבר בגוף ראשון ועל הרגשות שלי, במקום לצאת בהאשמות. כלומר: "אני נפגעתי", "אני נעלבתי". להאשים את הצד השני שהוא לא בסדר במשהו מיד יוצר אצלו אנטי וצורך בהתגוננות. לעומת זאת לדבר על הרגשות שלי בגוף ראשון, יוצר הקשבה ואמפתיה.

           אז אסור להגיד אתה/את..

  1. יש נטייה להשתמש בהכללות במהלך הריב "אתה תמיד..." או "אתה אף פעם לא...". ההכללות האלו מרגיזות את הצד השני ובאמת אינן מדוייקות. במקום זה צריך ללמוד לדבר על מקרים ספציפיים, כלומר: במקום: "אתה אף פעם לא מגן עלי", להגיד: אני נעלבתי כשלא הגנת עלי אתמול מול השכנה
  1. הנטייה השלישית בריבים היא להתלונן. צריך ללמוד לדבר ב'בקשות' במקום ב'תלונות': "אשמח אם בפעם הבאה תהיה בצד שלי כשנשוחח עם השכנה" . הרעיון הוא להבין מהי בעצם הבקשה שלי מבן הזוג ולתקשר בלשון בקשה. לשון בקשה יכולה לרתום את בן הזוג, כאשר לשון תלונה מרחיקה אותו וגורמת לו להתגונן. שימו לב כי כאשר משתמשים בלשון בקשה, ההתייחסות היא לעתיד. לעומת תלונות, אשר מתייחסות לעבר. במקום: "למה לא עשית כלים?" תנסו: "תוכל לעשות כלים בבקשה?". בכדי לגייס את בן/בת הזוג לעזרה, הדרך הטובה ביותר היא לדבר על האופן שבו אתם מרגישים, בגוף ראשון: "אני כל כך עייפה, אין לי כוח לעשות כלים"
  1. לא לדבר בלשון ציווי. תמיד לבקש בנועם.