לעבוד או לא לעבוד?

באיזה מצב תהיו יותר מאושרים?

איך אפשר להיות מאושרים בעבודה?

מחקרים מראים באופן חד משמעי: מי שלא עובד הוא פחות מאושר. ולעומתו מי שעובד חי יותר שנים, בריא יותר, שמח יותר ומסופק יותר.

תשעה מכל עשרה זוכים בלוטו ממשיכים לעבוד, למרות שהם לא חייבים להמשיך לעבוד למחייתם

אבל... רוב הישראלים שצופים בנו כנראה לא חשים ככה!! על פי מכון הסקרים, שביעות הרצון של העובדים הישראלים ממקום עבודתם נמוכה במיוחד. שיעור העובדים הלא מרוצים – הוא 73%!! מתוכם, שיעור המתלוננים והמקטרים בגלוי בארץ עומד על 22%

 

אז לאלה שיש להם פנטזיה כזו של להתפטר מהעבודה, להתפרץ למשרד של הבוס, לומר לו מה חושבים עליו  ועל הארגון, לזרוק את דפי העבודה על שולחנו ולעוף משם עם ראש מורם, לצאת בפעם האחרונה מהמשרד ולא להסתכל אחורה!! – אם הפנטזיה הזו מוכרת לכם ואתם חווים אותה לעיתים קרובות אז...ברור שאתם בתפקיד הלא נכון ואתם כנראה שם כי יש לכם מחויבויות כספיות שלא תוכלו לממן ללא המשכורת החודשית – 73% מהאוכלוסיה מרגישים כך, זה המון וזה מטריד, כי רוב שעות העירות שלנו הן במקום העבודה. לא להיות מרוצה במשך תשע שעות ביום בממוצע, זה דורש התייחסות.

מה חשוב בעבודה בכדי שהיא תסב יותר אושר? משכורת? תנאים? יחסי אנוש טובים...? גם, אבל מה שהכי חשוב ומה שהכי מסב אושר ומה שבאמת משאיר אנשים בעבודתם יותר מהכל – להרגיש שהעבודה שלי חשובה ומשמעותית בעיניי. בדור קודם זה היה נהוג לעבוד רק בשביל הכסף, זה היה בסדר לסבול בעבודה כי אין ברירה. בימינו, יותר ויותר נהוג לחפש אושר וסיפוק במקום העבודה.

איך אפשר להגיע לחוויית סיפוק ואושר במקום העבודה?

המענין הוא שכל עבודה שגרתית אפשר לעצב מחדש ולהוביל עצמי לתחושות סיפוק ומימוש עצמי. לכל תפקיד ניתן ליצוק תוכן, ולמצוא משמעות עבורי, כך שאהיה יותר מעורבת וארגיש יותר חשובה, תורמת ומשמעותית. כלומר, זה לא חובה להחליף עבודה בשביל המימוש העצמי, לעיתים אפשר להגיע למימוש עצמי בתפקיד הנוכחי.

נעשה מחקר בקרב מזכירות. נמצא שהמזכירות שחושבות שהעבודה שלהן חשובה ותורמת הרבה יותר מאושרות מכאלה שעושות את אותה העבודה בדיוק, אבל לא רואות בה חשיבות ומשמעות. נראה כי מה שקובע אם האדם מאושר בעבודה או לא, זה לא התפקיד, זה לא מה שהוא עושה, אלא איך הוא תופס את העבודה שלו.

מרטין זליגמן בספרו 'אושר אמיתי' מספר על סניטר שפגש בבית חולים כשביקר את חברו החולה. הוא ראה את הסניטר במשך יומיים מחליף את התמונות בחדרים של החולים. ולא הבין מה הענין. כששאל אותו מסקרנות, מה הוא עושה? אז הוא הגדיר עצמו שהוא דואג לבריאותם של החולים ובוחר בקפדנות את הפריטים שהם יראו מול עיניהם בשעותיהם הקשות. הוא לא ציין את ריקון סירי הלילה ואת שטיפת המגשים. הוא יצק תוכן אל תוך התפקיד שלו ומצא משמעות בעבודה שלו, מצא איך להרגיש חשוב, תורם ומשמעותי, ובכך, חווה מימוש עצמי וסיפוק בעבודתו

לרופא שרואה בתפקיד שלו רק עבודה ופשוט מעונין בשכר גבוה יותר אין סיפוק, בעוד שפועל זבל שרואה את עבודתו כחשובה ביותר להבטחת עולם נקי יותר ובריא יותר, מוצא סיפוק

בכדי למצוא את המשמעות של התפקיד שלי, עלי לבחון מחדש את התרומה שלי. בנוסף, להיות מעורבת במה שאני עושה, שיהיה איכפת לי מזה. אם אין מצב לפרשנות אחרת, כדאי להחליף עבודה.   

השארת תגובה