כולנו גדלים על סיפורי אגדות הגורמים לנו להאמין שלהיות מאוהב ולאהוב זה אותו הדבר. לעיתים קרובות כל כך ובקלות יתרה אנו משתמשים במונחים ״מאוהב/ת״ או ״אוהב/ת״, כאשר למעשה מדובר בשני דברים שונים לחלוטין. זה הרגע לעצור ולהבין – מה זה מה, איך מזהים, מה ההבדל ולמה בעצם זה כל כך חשוב? כל התשובות – בכתבה שלפניכם.

לקח לי הרבה מאוד זמן, כאבי לב ובגרות ללמוד את ההבדל שבין התאהבות לאהבה. אני אולי למדתי בדרך הקשה, אך החוויות לימדו אותי יותר מכל ספר או שיעור בנושא. ולא רק אותי, מסתבר. אינספור יצירות אומנות נכתבו, צוירו, פוסלו ונבנו במהלך ההיסטוריה האנושית כדי לתאר מצבים שונים של התאהבות ואהבה: החל מיצירת המופת השייקספירית ״רומיאו ויוליה״ המתארת עלילת אהבת נעורים קורעת הלב; משפטים אלמותיים דוגמת ״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה״ (שיר השירים); ועד מבני ענק מופתיים דוגמת הטאג׳ מאהל בהודו (המוכר כאחד מפלאי תבל), הנבנה בשם הקיסר להנצחת אשתו השלישית והאהובה – אלו רק קומץ קטן משלל דוגמאות רבות להתעסקות האובססיבית והעמוקה של האדם באהבה. אולם, על אף שהאהבה היא אחד מהרגשות הבסיסיים ביותר, היא גם אחד המסתוריים שבהם – מה שהוביל את האנושות לחקור אותה, להתעמק בה, לפרק אותה לגורמים ולהבין עד כמה אנחנו עדיין לא באמת מבינים אותה.

 מדעי האהבה. כן, יש דבר כזה

בתקופתנו, אהבה אינה מנת חלקם הבלעדית של משוררים, סופרים, מחזאים וארכיטקטים המנסים לתאר את פלאה וכעת, הגיע תורם של המדענים לצלול אל התחום. כיום ישנן שיטות מחקר רבות ומגוונות המאפשרות הצצה אל עולם נסתר ומופלא המתקיים בתוך המוח האנושי. באמצעות סריקות משוכללות, בדיקת מרכיבי הדם, ההורמונים והאותות העצביים שלנו – ניתן לנסות ולפענח את הפיזיולוגיה והמדע העומדים מאחורי תהליכי התאהבות ואהבה. לאורך השנים הסתבר כי המפתח לבניית מערכת יחסים מתמשכת וטובה נעוץ בהבדל ה״דק״ שבין השניים. כמאוהבים נצחיים, ברור שיש לכך השלכות מרחיקות לכת על חיינו ועל המשכיותנו.

 בסופו של דבר, כולנו מכורים

אם נניח רגע את הרומנטיקה בצד, נבין כי התאהבות היא תגובה כימיקלית במוח, אשר אין לנו שליטה בה אך כן ניתן למדוד אותה. כאשר נדלקת בנו תחושה מועצמת של משיכה ממוקדת לאדם – זו התאהבות. תחושה זו תלווה בעוררות מוגברת, במיקוד ולמעשה תכוון אותנו לבן/בת זוג מסוים/ת למטרת הזדווגות (מבחינה אבולוציונית – הגיוני לחלוטין). אז איך זה עובד? ובכן, בזמן ההתאהבות מופרש הורמון הנקרא ״דופאמין״, הגורם לתחושות של אופוריה, אקסטזה, ערנות, מוטיבציה גבוהה, ריכוז ועוד. אותו דופאמין אגב, הוא גם נחלתם של הסמים הקשים, מה שגורם לדחף עז להשיג את המנה הבאה ובמצבים בהם לא ניתן להשיגה, מתפתחים תסמינים של גמילה כגון: דיכאון, עצבות, ירידה אנרגטית ועוד. הדמיון הגופני וההתנהגותי בין מצב התאהבות לבין צריכת סמים הוא רב להפליא. מכאן המסקנה – כולנו מכורים להתאהבות!

נקודה למחשבה: ההתאהבות מבחינה אבולוציונית תפקידה לזווג בין בחור לבחורה, ועל כן היא מעוורת את עיניהם של המאוהבים וגורמת לגישה מאד סלחנית אחד כלפי השניה. אם כך, מעבר לתחושת האופוריה הנחשקת, הפונקציונליות של ההתאהבות בטבע היא לצורך עצימת העיניים ולשם הצלחת החיבור בין השניים.  כלומר, ישנה ידיעה בטבע שחיבור בין גבר לאישה, בעיניים פקוחות, ללא ערפול חושים, לא יעבוד. מה ניתן להסיק? שאם נרצה לחקות את הטבע, הרי שיצירת זוגיות היא אומנות העלמת העין, וגישה מקבלת וסלחנית לגבי החסרונות אחד של השניה.

 אהבה היא כמו פחמימה

ממכרת, טעימה, אהובה על הבריות, משמחת – אך יש לה מחיר. בעוד ההתאהבות לא תמיד תבשיל לכדי מערכת יחסים ארוכת טווח ולרב תחלוף כעבור מספר חודשים, האהבה היא רגש יציב וקבוע אשר ניתן יותר לשליטה. התחשבות, נתינה, דאגה לאחר – כל אלו פעולות המגבירות את תחושת המעורבות והמחויבות כלפי האחר ובאופן טבעי גם את תחושת האהבה. איך זה עובד? מחקרים הראו כי תחושת האהבה מקורה באזורים במוח המשויכים לאכפתיות ואמפתיה. היקשרות ארוכת טווח נחשבת לאחד המאפיינים המרכזיים של אהבה (לעומת התאהבות לא מחייבת) מיוחסת להפרשה של חומרים כימיים הנקראים ״פפטידים״, ושניים בפרט: אוקסיטוצין וואזופרסין. חומרים אלו מופרשים בכמויות עצומות בעת אירועים שונים כגון: יחסי מין, הריון, לידה, הנקה ולמעשה תורמים בהיקשרות בין אנשים. אם נחזור רגע לאבולוציה – ההתאהבות נועדה למקד אותנו בבחירת מטרה של בני זוג להזדווגות, ואהבה מטרתה להביא להיקשרות ארוכת טווח יותר, גידול והגנה על הצאצאים שלנו. עם זאת, יש לאהבה בכיס עוד כמה הפתעות נחמדות…

 לרגש יש קצה משלו…

כאמור, רגש האהבה נבנה במשך זמן רב ועל כן הוא עמיד, יציב וקבוע. למשל, כאשר אם לא מרגישה אהבה כלפי תינוקה (וזה אכן קורה לעיתים קרובות), חשוב להבין ולזכור כי רגש מתפתח עם הזמן. אמהות המצפות לרגש מיידי ואינן מרגישות אותו יכולות להירגע – רגש זה עניין של זמן ואחרי שהוא מתפתח הוא עמיד בפני זעזועים. דוגמא נוספת – כאשר בן הזוג בוגד, הרגש כלפיו לא נמחק בשניה. אדרבא, אם הרגש היה נמחק לא היה כאב. לפיכך, כפי שלוקח זמן לפתח רגש לוקח זמן גם לסלק/לפורר רגש. אין כפתור on/0ff שניתן ללחוץ עליו כדי להפסיק לאהוב. על מנת להבין אם תהליכי התאהבות ואהבה נמצאים בשליטתנו, חשוב להבין כי מלבד הורמונים, חומרים כימיים ואזורים במוח – ישנו מרכיב קוגניטיבי העומד מאחוריהם, ואולי נכון יותר לומר במרכזם.

השאלה המרכזית: האם לאהוב זה בשליטתנו?

אם ננתח באופן הפשוט ביותר כיצד נוצר קשר אהבה בין שני אנשים זה יראה בערך כך: היא רואה אותו בפעם הראשונה והיא אומרת לעצמה שהוא חתיך => יש אלמנט של משיכה. אח”כ הוא מתנהג אליה יפה => היא חושבת שהוא בחור טוב. הוא מביא לה פרחים => היא חושבת עליו מחשבות טובות ולאט לאט בשילוב עם התחושות והחוויות היא בונה לעצמה את רגש האהבה. כלומר, המחשבות מהוות חלק חשוב, הכרחי ומשמעותי בעת בניית הרגשות שלנו. לא יכול להיות שייבנה רגש של אהבה בלי מחשבות חיוביות על מושא אהבתנו. עם זאת חשוב להדגיש כי המחשבות הללו הן לאו דווקא מבחירה, אלא מדובר בחלק מההתנהלות האנושית הטבעית. אם הדייט שלכם יעלם ו/או יעשה דברים שאינם מוצאים חן בעיניכם סביר להניח שתחשבו מחשבות לא טובות ובהתאם לכך, קשה להאמין שתפתחו רגש אוהב. אהבה יש בה מרכיב קוגניטיבי, זה דבר שחשוב להבין משום שזה מראה שיש לנו השפעה והתהליך אינו תלוש ובלתי תלוי בנו. כלומר, לפחות חלק מזה הוא בידיים שלנו.

אז מה עושים בכדי לפתח אהבה? חושבים מחשבות טובות ועושים פעולות של דאגה ואיכפתיות.

מה שבא בקלות, הולך בקלות. האמנם?

בתקופה שלנו, ישנה גושפנקה חברתית לנהייה אחר הבלתי-מושג. ההסבר הסוציולוגי לכך הוא כי אנו חיים בחברה הישגית המפעילה לחצים עצומים להילחם כדי להגיע רחוק. גישה זו טובה ללימודים, לעבודה, לקריירה, אך לא ממש רלוונטית בכל הנוגע לאהבה ומערכות יחסים ארוכות טווח. כאשר החינוך להישגיות מיושם בעת חיפוש אחר בני-זוג, מכתיב גישה האומרת שאם משהו בא בקלות הוא חסר ערך. הרי חונכנו להילחם, להתגבר על הקשיים ולהציב בפני עצמנו אתגרים. זוהי גישה מלחמתית. אך אהבה היא איננה, ומוטב שלא תהיה לעולם, מלחמה. הפתרון? פתיחות, סלחנות, קבלה, סבלנות. זכרו כי אנו מחפשים קשר טוב, אהבה, חברות ושותפות וכל אלו מתקיימים עם האדם עצמו, ולא עם העטיפה החיצונית.

לתשומת ליבך: דווקא הבחור שמתייחס אלייך יפה ופועל “לפי הספר” יזכה לפחות תשומת לב מצידך ולא יגרום לך ל”פרפרים בבטן”, כי הוא צפוי, וקל להתייחס אליו כמובן מאליו. אבל, אם לפתע הוא לא ייצור קשר כצפוי, תחווי חוויה של מתח, אי וודאות ופחד – כל אלו אולי יהפכו לך את הבטן אך אל תבלבלי בין התחושות הללו לבין פרפרים של אהבה. את יכולה לפתח אהבה לבחור ראוי על ידי מחשבות טובות ופעולות תומכות.

הכותבת היא קרן גילת, מאמנת אישית בכירה ליצירת זוגיות.

מופיעה בקביעות בערוץ 2 לצפייה – ערוץ יוטיוב