שלום בית – מהו המפתח העיקרי למריבה נכונה ובריאה? מהו האלמנט המרכזי, שאם נלמד לוותר עליו, נוכל למתן את המריבות ולחיות בשלום בתוך הזוגיות?
בזוגיות אי אפשר להימנע ממריבות, אך בהחלט אפשר להבין מהו המפתח “לריב” בצורה רגועה וסלחנית ולשמור על שלום בית
המפתח – לוותר על הצורך להיות “צודק”.
לוותר על האלמנט של ה”צדק” בתוך המריבה.
וויכוח על צדק הוא עקר.
הצדק הוא עניין יחסי, לכל אחד יש את האמת שלו, וכל אחד צודק לעצמו.
ניקח את הזוג שלמה ושלומית. הם לקראת חתונתם בל”ג בעומר וההתרגשות בשיאה. יש המון סידורים לעשות. שלומית היא “משימתית” ועובדת לפי פרוייקטים, היא מבחינתה רוצה לתקתק את החתונה, היא קבעה מספר מוזמנים לכל צד ואת התקציב של האירוע. שלמה הביא את רשימת המוזמנים מהוריו, שהיא ארוכה מדי לטעמה של שלומית והוא מתקשה לצמצם אותה ואינו אסרטיבי מספיק עם הוריו, לטענתה של שלומית. הוריו של שלמה רוצים חתונה ברמה גבוהה ומאד חשוב להם שזאת תהיה חתונה שידברו עליה. שלומית מתרגזת מכך שאינם רואים את בעיית התקציב אל מול עיניהם.
אז שלומית היא עם “רגליים על הקרקע”. חשוב לה לא לחרוג מהתקציב. חשוב לה שהחתונה תהיה קטנה וצנועה ולא מנקרת עיניים. ולעומתה שלמה, לא מתנגד להוריו ואף מסכים איתם, רוצה חתונה גדולה וברמה גבוהה. מאמין שענין התקציב יסתדר ו”יהיה בסדר”, מתחתנים פעם אחת בחיים. וחשוב לו מאוד לרצות את הוריו.
מי צודק? שניהם!
הרבה מהמריבות הן סביב “צדק”. כל אחד מבני הזוג מחפש להיות ה”צודק”. מאשים את בן זוגו שהוא “לא בסדר” ושהוא “לא צודק” ויש כאלה שמסוגלים ללכת רחוק בכדי להוכיח את צדקתם.
בזוגיות נשאף לתקשורת טובה. אם יש משהו אשר נוגד וסותר תקשורת טובה הוא צדק.
צדק הוא ענין יחסי. הוא איננו אבסולוטי. אין אמת אחת, לכל אחד האמת שלו. בכל סיטואציה או מריבה שנבחן בין בני זוג, נגלה ששני בני הזוג צודקים! כל אחד מהם צודק לעצמו. כל אחד מתנהל על פי האופי של עצמו, כל אחד ער לשיקולים של עצמו, לסדרי העדיפויות של עצמו, לצרכים ולרצונות של עצמו. לכל אחד מהם יש את דפוסי החשיבה של עצמו ואת השקפות העולם שלו. וכל אחד פועל מכוונות טובות ומתפיסת צדק סובייקטיבית וצרה שמתאימה לו עצמו.
כך, כל אחד גם יראה את ה”טעות” של הצד השני ויחשוב שהצד השני לא מתחשב בו…
הכלל הראשון לשלום בית הוא הוויתור על ה”צדק”.
כל זמן שבני הזוג מתעסקים בשאלה “מי צודק”, מנסים לאסוף הוכחות לטענותיהם ומנסים לרתום אנשים נוספים לצדם הם רק מתרחקים יותר ויותר זה מזה. השאלה שעליהם לשאול היא: מהי הדרך שמוסכמת על שנינו?
בכל מריבה, גם הקטנה שבקטנות והשטותית ביותר, תשימו לב שכל אחד מבני הזוג נלחם על צדקתו, מסביר את שיקוליו, מחפש להיות ה”בסדר” ולקבל אישור מבן הזוג. אם נצליח לוותר על זה. אם נצליח להסכים מראש שהשניים צודקים ומה שנותר הוא לגשר בין הפערים. אפשר לוותר על הכעסים והטונים הצורמים שבדרך.
אפשר “לא להסכים” האחד עם השניה, וזה בסדר לחשוב אחרת, אין חובה לשכנע את הצד השני בצדקתי. חשוב לכבד את נקודת מבטו של בן זוגי, גם אם היא שונה משלי. חשוב לקבל את דעתו של בן זוגי, גם אם איני מצדיקה אותה.